<h1>סמ"ג לאוין סימן קי"א</h1>
<h2>דף ו.</h2>
אמרינן בפרק קמא דיומא (ו' א') ובפרק האשה בפסחים (צ' ב'), כל חייבי טבילות טבילתן ביום ואפילו בועל נדה טבילתו ביום (יומא ו' ב') חוץ מן הנדה והיולדת שהרי הוא אומר בנדה (ויקרא ט"ו י"ט) שבעת ימים תהיה בנדתה, השבעה כולן (כ)[ב]נדה וטובלת בליל שמיני וכן יולדת זכר בליל שמיני וכן יולדת נקבה בליל חמשה עשר (ע"פ רמב"ם איסו"ב פ"ד הל' ו') שביולדת נאמר וטמאה שבועיים כנדתה כל השבועים כנדות.
<h2>דף עח.</h2>
אחד הבא על הנדה כל שבעת הימים ואפילו לא ראתה אלא יום ראשון ואחד הבא על היולדת זכר כל שבעה או יולדת נקבה כל ארבעה עשר או על הזבה כל ימי זובה וספירתה הכל בכרת שנאמר בנדה (ויקרא ט"ו י"ט) שבעת ימים תהיה בנדתה, ובזבה נאמר (שם ט"ו כ"ה) כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא, וביולדת נאמר (שם י"ב ב') כימי נדת דו(ו)תה תטמא ונאמר וטמאה שבועים כנדתה, במה דברים אמורים שהטומאה תלויה בימים כשטבלה במי מקוה אחר הימים הספורים אבל נדה זבה ויולדת שלא טבלו במי מקוה הבא על אחת מהן אפילו אחר כמה שנים חייב כרת שבימים וטבילה תלה הכתוב שנאמר (שם ט"ו י"ח) ורחצו במים זה בנין אב לכל טמא שהוא בטומאתו עד שיטבול (רמב"ם איסו"ב פ"ד הל' ב'—ג'). ועוד דרשו רבותינו בפרק במה אשה (שבת ס"ד ב' ע"ש) (שבעה) [שבעת] ימים תהיה בנדתה (שם ט"ו י"ט) בנדתה תהא עד שתבא במים, ומכאן לטבילת נדה מן התורה, ורב היי גאון פירש שלמדנו טבילה לנדה מן התורה בק"ו ממגעה שנאמר (שם ט"ו כ"א) והנוגע במשכבה (ירחץ) [ורחץ] במים, ורבינו יעקב מפרש (יומא ע"ח א' תד"ה מכאן) שלמדנו מכלי מדין שנאמר שם (במדבר ל"א כ"ג) אך במי נדה יתחטא ודורש בסוף עבודה זרה (ע"ה ב') במים שהנדה טובלת בהם, ובדברי הקבלה כתוב (זכריה י"ג א') ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד לחטאת ולנדה.
